המידע הדרוש למפעיל בכדי להתמודד עם האיום צריך לכלול את הפריטים הבאים:

• רמת הסיכון, בשאיפה לסייע למפעיל להחליט לגבי סדרי עדיפות של כלל הסיכונים
• תזמון הסיכון, על מנת לאפשר למפעיל להחליט האם הוא נדרש להגיב מיידית, אינטואיטיבית, או שהוא יכול לאסוף נתונים נוספים, שישפרו את טיב ההחלטה לגבי התגובה הרצויה
• טיב העדות על הסיכון: החיישן, המדידה החריגה, האילוץ, ההפרה וכיו"ב
• שיערוך של רמת האמינות של ההתרעה, המבוסס על סטטיסטיקה של התרעות שווא מהסוג הנדון
• גורמים אפשריים למצב הסיכון
• הפעולה הנדרשת בכדי לסכל את האיום
• הפעולה הנדרשת להתאוששות, ולהמשך פעילות שגרתית.

תצוגת המידע למפעיל

במידת האפשר רצוי להציג את המידע בתצוגה גראפית שתמחיש את אופי המידע, ותאפשר תפיסת המצב בהרף עין. להלן דוגמאות:

• את רמת הסיכון ניתן לסמן בצבעים: צהוב, כתום, אדום.
• את תזמון הסיכון ניתן לסמן על גבי תרשים של שעון עצר
• את טיב העדות ואת רמת האמינות אפשר לתאר בעזרת עמודה עם ציון 1-10
• את הגורמים האפשריים למצב הסיכון אפשר לתאר בעזרת סימונים בולטים על גבי תרשים של המערכת, שמייצג היטב את המערכת הפיסית
• את הקישור לפעולה הנדרשת לסיכון האיום ולהתאששות ניתן לסמן בסימן מוסכם (כגון חץ המלווה בכיתוב "הבא"), במקום קבוע על גבי המסך.

דוגמא - התמצאות במצבי דוד חימום מבוקר תרמוסטאט

איתור תקלה בתצוגת המצב

על מנת לאפשר למפעיל לדעת האם המכונה נמצאת בפעולה, נהוג לסמן את מצב הפעולה על ידי נורית, הממוקמת ליד מתג ההפעלה. השימוש בנורית יחידה עלול ליצור בעיה במקרה שהנורית יוצאת מכלל שימוש. במקרה כזה, המפעיל עלול לטעות ולחשוב שהמכונה נמצאת במצב המתנה, ולנסות להפעיל אותה, למרות שהיא כבר מופעלת.

מצב המתג

במערכות בהן הפעלה וכיבוי המכונה זוהי פרוצדורה יקרה, יש צורך למנוע הפעלה או כיבוי בטעות. אם מצב הפעילות של המכונה אינו נראה לעין, ואם ממשק ההפעלה מבוסס על לחצני פולסים, אזי יתכן מצב בו המפעיל אינו יודע או זוכר איזה לחצן נלחץ לאחרונה. במצב זה, הוא עלול להפעיל את המכונה בטעות.

הנחיה - שימוש במתגים. דרך אפשרית לאפשר למפעיל לוודא את מצב ההפעלה היא על ידי שימוש במתגים, במקום בלחצנים.