המודל להערכת סיכוני תפעול

המודל המקובל בתחום ניהול סיכונים מבוסס על חישוב תוחלת הסיכונים.

• הסיכון הכרוך במימוש פתרון = סכום הסיכונים של נזקים ספציפיים, כאשר ...
• סיכון של נזק ספציפי (בהתחשב בכל ההקשרים האפשריים) = אינטגראל של הסיכונים מעבר להקשרים המסויימים, כאשר ...
• סיכון של נזק פוטנציאלי (בהקשר מסויים) = נזק פוטנציאלי X הסיכוי למימוש הנזק.

ניתוח ישימות המודל

משמע, להערכת סיכוני התפעול, עלינו לבחון את כל התרחישים האפשריים, בכל ההקשרים, ועבור כל אחד מהם עלינו להעריך:

• את הנזק הפוטנציאלי
• את הסיכוי להתרחשות הנזק בהקשר זה.

בעיית תוקף המודל

מחקרים בתחום הפסיכולוגיה מראים שהמודל המבוסס על תוחלת אינו משקף את הערכת הנזק במציאות. בעיקר, הבעיה היא שאנשים נרתעים מסיכונים גבוהים מבלי להתייחס לשכיחותם.

דוגמא

במדינה בה בכל יום נהרגים בממוצע שני אנשים בתאונות דרכים, הנזק המצטבר של 730 אנשים הרוגים בשנה מתגמד לעומת אירוע בודד של התהפכות אוטובוס שהסתיים באובדן חייהם של 40 ילדים.

מקורות

עוד על בעיית התוקף, בספר "לחשוב מהר, לחשוב לאט" של דניאל כהנמאן.

בחינת ישימות המודל

כל מודל המבוסס על הערכת סיכונים בשכיחות נמוכה, ועל הערכת נזקים, אינו יכול לעמוד במבחן המציאות.

בעיות בהערכת הנזק

בעניין הערכת הנזק, הבעייה היא שהנזק הנתפס אינו ליניארי.

דוגמא

בדיעבד, ברור שהנזק של אירועי 11 בספטמבר, 2001 הוא עצום, אבל ברור גם שלפני תאריך זה, לא ניתן היה להעריך את הנזק שאירוע זה יגרום בהוצאות הבטחון בתחבורה האוירית.

בעיות בהערכת הסיכויים להתרחשות הנזק

מכיוון שמדובר באירועים נדירים (ברבורים שחורים), כך שאי בידינו מספיק נתונים בכדי להעריך את הסיכויים להתרחשותם. התופעה בפועל היא של התעלמות ("לי זה לא יקרה") מהסיכויים הנמוכים (ברבורים אפורים), כפי שאנחנו חווים באסונות טבע (כגון, הצונמי) ובאסונות סביבתיים (כגון, באסון בהופל בהודו).

מקורות

עוד על בעיית ישימות המודלים הליניארים, בספר "הברבור השחור" של נאסים טאלב.