שיטה

מסגרת הזמן מוחשבת על ידי מדידה של אינדיקטורים למצב הסיכון, או בעקיפין על ידי מדידה של אינדיקטורים לתפוקה או לביצוע.

בחירת המדדים

לצורך מדידת מצב הסיכון או הביצוע ניתן להשתמש בחיישן של המערכת, או להוסיף חיישן ייעודי, ולהגדיר תחומי ערכים המאפיינים תפעול שגרתי ותפעול בטוח.

דוגמת חישוב מסגרת הזמן

תחום התפעול השגרתי

במצב תפעול שגרתי, משתני מצב מסוימים, שמוגדרים כמשתני סיכון, צריכים להיות בטווח ערכים שנקבע מראש כאופטמלי בפונקציונאליות של המערכת.

תחום הבטיחות

במצב חריג, משתני המצב שמוגדרים כמשתני סיכון צריכים להיות בטווח ערכים שנקבע מראש כטווח פעילות בטוחה. חריגה מתחום הבטיחות מחייבת השבתה מיידית של המרכיב הפונקציונאלי.

זמן החסד

בכל רגע, המערכת יכולה להעריך את הזמן הנותר עד לחריגה מתחום הבטיחות. מידע זה חשוב ביותר למפעיל, לצורך החלטה לגבי המעבר למוד של תפעול בחירום.

דוגמא - תהליך בקרה סטטיסטית

התרשים מדגים מצב של מדידה המחייבת התרעה, ואת האפקט של התערבות המפעיל כתגובה להתרעה:

תרשים זה מדגים את הפעילות בשני תחומי הערכים של משתני המצב:

• בתחום התפעול השגרתי, חריגה מהתחום גורמת להתרעה למפעיל

• בתחום הבטיחות, חריגה מהתחום לאזור האסור גורמת להפסקה אוטומטית של הפעילות.

בדוגמא בתרשים, המכונה חזרה לפעילות נורמאלית כתוצאה מפעולת תיקון של המפעיל.

הערכת הזמן הנותר עד למצב חירום

מדידת השינויים בערכי הסיכון מאפשרת הערכה של הזמן הנותר עד למצב חירום.  את הערכת הזמן ניתן לקודד גם להתרעה קולית.

דוגמא: בקרת תהליכים סטאטיסטית

אינדיקציה לגבי הזמן הנותר עד למצב של סכנה בטיחותית יכולה להיות על ידי תנודות במרווחים שמייצגים את הזמן הנותר עד לסיכון הבטיחותי, בדומה לשיטת ההתרעה המקובלת בנהיגת רכב לאחור.

התרשים מדגים אפנון של התרעה קולית שמאפשר למפעיל להעריך את דרגת הסיכון ואת הזמן הנותר, בישום של התרעה לציבור המבוססת על תנודות תדר המקובלות בסירנה המסורתית: