עקרון הבקרה העצמית
עקרון הבקרה העצמית אומר שהמערכת צריכה לבקר את עצמה, כך שהתנהגותה תתאם
את האילוצים. כדי שהמערכת תוכל לאבחן חריגה מהאילוצים, המערכת צריכה
לבקר את הפעילות שלה, בשלשת הרמות.
עקרון הבקרה העצמית מבוסס על המודל של
STAMP,
המגדיר את החסינות כאילוץ המערכת לפעול בהתאם לכללים קבועים מראש, כגון,
חוקי סינכרון בין המכלולים ופרוטוקולי תקשורת.
הנחיה: בקרה עצמית
|
| המערכת צריכה לבקר את
הפעילות שלה, כך שזו תתאים לאילוצים. |
|
מודל הבקרה העצמית
מודל הבקרה העצמית כולל את המרכיבים הבאים:
- הגדרה של מצבי התפעול בשגרה, תחת הפרעה ובחירם
- הגדרה של תהליכי התפעול
- הגדרה של חוקי התפעול (האילוצים) במצבי התפעול השונים
- מנגנוני בקרה עצמית.
|
מנגנוני הבקרה העצמית
מנגנוני הבקרה העצמית של המערכת צריכים להגיב לאירועים ולשינויי מצב.
מנגנון הבקרה אינו אלא הרחבה של מנגנוני
בקרה המוכרים לנו מיישומים כמו בקרת תהליכים, בקרת תעופה או ניהוג טילים.
ההבדל הוא בכך שמערכת בקרה בגישה הקלאסית מתייחסת אל הפונקציונאליות של
המערכת, ואילו הבקרה לצורך חסינות מתייחסת אל התגובה למצבים חריגים.
המערכת צריכה לכלול מנגנוני בקרה בשלשת הרמות: בקרת התנהגות בשגרה, תחת
הפרעה ובחירום.
|