במחקרים קודמים נמצא שמערכות התרעה עשויות לשפר את הבטיחות על ידי הקניית הרגלי נהיגה בטוחים. למשל, הנהגים בכלי רכב בהם מופעלת מערכת התרעה על מרחק עצירה קצר מדי, מגיבים להתרעה על ידי הגדלת מרחק העצירה, בהתאם לערכים התקניים (Ben-Avner et al., 2002).

בפועל, מערכות ההתרעה אינן מושלמות: לעתים, הן אינן מתריעות לגבי מצבים מסוכנים (טעויות מסוג (I. בנוסף, לעתים הן מתריעות גם במצבים שאינם מחייבים תשומת לב של הנהג (טעויות מסוג II). החשש הוא שהסתמכות על מערכת התרעות שהיא בלתי מושלמת עלולה להיות מסוכנת אף יותר מאשר נהיגה ללא מערכת התרעה (Maltz and Shinar, 2004). לפיכך, קיים צורך לבחון את התועלת שבהתרעות הללו לעומת הסיכונים הכרוכים ביישומם לכלי הרכב. מאמר זה מנתח את הסיכונים הנלווים ליישום התרעות בכלי רכב, ומגדיר דרישות לצמצום הסיכונים הללו.

מדדי בטיחות

את הבטיחות ניתן למדוד במונחים אובייקטיביים, ובמונחים סובייקטיביים. המונחים האובייקטיביים כוללים פגיעות בנפש וברכוש, תביעות ביטוח, וכיו"ב. המונחים הסובייקטיביים כוללים חווית בטיחות בטווח הקצר ולאורך זמן.

בפועל, הערכת הבטיחות של מערכת נקבעת ע"י המדד שנבחר לצורך ההערכה. להלן דוגמאות:

א.      מערכת שמשמשת להדגמות לצורך קידום מכירות. במערכת כזו כמות ההתרעות היא מרובה, מכיוון שמטרת ההדגמה היא להרשים את הלקוח לגבי קיום תכונת ההתרעה. הקריטריון הנבחר הוא חווית בטיחות בטווח הקצר. נהג שיתקין ברכבו מערכת מרובת התרעות לא יוכל לעמוד בעומס המנטאלי שלהן, ותוך זמן קצר יבטל את פונקציית ההתרעה.

ב.       מערכת שמלמדת את הנהג לשמור על מרחק בלימה סביר של 1.5 שניות. מידי פעם, כשהנהג יורד מתחת לערך סף זה, המערכת מייצרת התרעה. הנהג מתרגל אל ההתרעות, והוא פועל על בסיס התחושה שהן מגינות עליו. הקריטריון הישום הוא חווית בטיחות לאורך זמן. הבעיה היא שסף העירנות של הנהג יורד, ובמצבי חירום שאינם מוגנים על ידי המערכת, הוא עלול להגיב לאט מדי.

הקריטריון להצלחת מערכת ההתרעות לצורך מאמר זה הוא שיפור הבטיחות, במדדים של פגיעות בגוף וברכוש. חשוב להדגיש שקריטריון זה מגדיר את הפתרון האופטימלי באופן שונה מקריטריונים של חווית בטיחות.

בהקשר של התרעות בנהיגה ניתן לנסח שלשה חוקים בסיסיים:

• תלות הנהג בהתרעה
  אם הנהג מצפה מהמערכת להתריע, והיא אינה מתריעה, יש לצפות לכך שהנהג לא יבחין במצב הסיכון
• אפקט ההתרעות הטורדניות
  אם הנהג מוצף בהתרעות שאינן רלבנטיות לתפקיד הנהיגה, יש לצפות לכך שהנהג לא יזהה את מצב הסיכון לכשתגיע התרעה לגבי סיכון קריטי.
• תגובה אינרטית
  אם הנהג התרגל להגיב באופן מסויים להתרעה על סיכון מסויים, ואם ההתרעה על סיכון חדש דומה להתרעה אליה הנהג מורגל להגיב, יש לצפות לכך שהנהג יגיב להתרעה על הסיכון החדש על פי ההרגל, במקום ע"פ הסיכון.

בהתאם לכך, האתגר בתכנון התרעות בנהיגה הוא לספק התרעה לכל מצבי הסיכון, אך ורק למצבי סיכון, באופן שיעורר אצל הנהג תגובה הולמת למצב הסיכון.