סעיף זה מציג ומדגים תהליך היפוטטי של הגדרת האינטראקציה בתפעול
שגרתי.
תיאורטית, פתרון החסינות נקבע על ידי אופטימיזציה,
כלומר, על ידי בחירה מתוך מגוון של פתרונות חליפיים, כאשר קריטריון
הבחירה הוא על סמך מדד של מחירי הפתרונות.
מחיר הפתרון
המדד למחיר הפתרון הוא וירטואלי, והוא כולל
שני מרכיבים:
- הערכת עלות המימוש
- הערכת עלות סיכוני התפעול
|
תהליך ההגדרה
התהליך הוא איטרטיבי, כאשר כל איטרציה כוללת את השלבים הבאים:
- הצעת פתרון חדש: תכן להפחתת הסיכונים הכרוכים
במצבים החריגים
- זיהוי הסיכונים בפתרון החדש
- הערכת מחיר הפתרון החדש
- השוואת המחירים של הפתרון החדש לעומת הקודם
התהליך האיטרטיבי נפסק בשלב בו מחיר הפתרון החדש
גבוה מזה של הקודם. תהליך הערכת עלות סיכוני התפעול
מכיוון שמדובר בסיכונים שעדיין לא התממשו, הערכת הסיכונים היא בהכרח
אינטואיטיבית (היוריסטית וסובייקטיבית).
מומלץ שההערכה תהיה על ידי דירוג הסיכונים (על מנת
להמנע מאפקט העיגון) על ידי מספר מומחים בתחום.
|
דוגמא: תכן בקרת הטמפרטורה של דוד חימום
פתרון ראשון - בקרת מפעיל
הבקרה מבוססת מתג הפעלה על מדחום ועל נורית אזהרה במצב של טמפרטורה
חריגה.
פתרון שני - בקרת תרמוסטאט
מעגל הבקרה כולל תרמוסטאט שמונע מעבר לטמפרטורות חריגות.
השוואת מחיר הפתרונות
הוספת תרמוסטאט לפתרון מונעת את הסיכונים של טעויות מפעיל בתהליך הבקרה,
אבל היא מייקרת את המוצר, ויוצרת הזדמנויות לכשלים חדשים, במקרים של תקלה
בתרמוסטאט.
ניתן לקבוע בקונצנסוס של מומחים בתחום שמחיר הסיכונים בגין טעויות מפעיל
עולה על מחיר פתרון הכולל תרמוסטאט, כולל התחשבות בעלות הסיכונים של כשל
בתרמוסטאט. |