במערכות שתוכננו בגישה המסורתית, המכונה אינה יודעת את כוונתו של המפעיל. בדרך כלל, התרחיש הפעיל אינו מוגדר במפורש, והמכונה יכולה רק "לנחש" את תרחיש התפעול הפעיל על בסיס ההיסטוריה של האינטראקציה.

אפיון הכשל - פער ציפיות המתכנן. הבעיה בדרך התכנון המסורתית היא שהניחוש מבוסס על הערכות של המתכננים, ובמציאות יתכנו שינויים בלתי צפויים במצב המכונה או טעויות בתפיסת המפעיל את מצב המכונה. במצבים אלו קורות טעויות תיאום, מהן אנו רוצים להמנע.

בעיית תואמות האילוצים

בעיית התיאום קיימת בין המפעיל לבין המכונה וכן בין המכלולים במערכת.

• אפיון הכשל - בעיית תיאום מפעיל-מכונה. בין המפעיל לבין המכונה קיימת בעיה כאשר המפעיל אינו מזהה נכון מצב המכונה, וכן כאשר המכונה אינה "מבינה" את כוונת המפעיל.
• אפיון הכשל - בעיית תיאום בין מכלולים.  בין המכלולים, הבעיה קיימת כאשר התכן מניח אילוצים עבור מכלול מסויים, אבל אינו עוקב אחר קיום האילוצים המתאימים במכלולים האחרים.

גורם הכשל - אילוצים סמויים

מצבים אלו מאפיינים מערכות בהם הגדרת האילוצים היא וירטואלית, כלומר, אינה מגובה במפרטי המערכת. כתוצאה מכך, מכלולים שונים של התכן מתייחסים אל אילוצים מסויימים, ברמת המכלול, אבל לא ברמת המערכת.

אפיון הכשל - האילוצים לא מתואמים. המשמעות היא שהתכן מניח אילוצים עבור מכלול מסויים, אבל אינו עוקב אחר קיום האילוצים המתאימים במכלולים האחרים.

המלצה - תבנית לייצוג האילוצים בתכן. את האילוצים יש לייצג וליישם ביחידת התיאום, שתפקידה לעקוב אחר התנהלות היחידה הפונקציונאלית, ולאתר מצבים של חריגה מחוקי התפעול

התרחיש המפורש

אילוצי התפעול ניתנים להגדרה באמצעות פרוטוקולים. הישימות של פרוטוקולים כפופה למצב התפעול - התרחיש הפעיל. התרחיש המפורש מאפשר למכונה ולמפעיל לתאם ביניהם את תמונת המצב.

הנחיה - אבטחת התוקף הנראה של האילוצים. את האילוצים יש לשייך לתרחישים. את התרחישים יש להגדיר כך שיהוו הקשר נאות של האילוצים.

יישום עקרון התרחיש המפורש

לאבטחת תואמות של ההקשר התפעולי, יש להבטיח עדכון המפעיל והמכלולים בכל מקרה של שינוי תרחיש

התרחיש קובע את האילוצים המגדירים את אופן הפעולה של המכונה. תכן התרחישים הסדורים מיועד להגדיר למכונה מהם המצבים המותרים, אליהם יש לאלץ את המכונה.