יישום עקרון הבקרה עצמית מבוסס על מימוש המודלים  של הבקרה העצמית.  ועל השוואה בין המצבים האפשריים על פי המודל, לבין המצב בפועל, במהלך התפעול. 

הגדרה אופרטיבית של מצב חריג

מצבים חריגים מוגדרים כחריגות מהחוקים המאפיינים תפעול נורמלי. לפיכך, ניתן לזהות מצבי הפרעה על ידי בדיקה שוטפת של העמידה בחוקי התפעול הנורמלי.

התכן לחסינות צריך לכלול מפה של האירועים החריגים, האיומים וההתרעות שהם מייצרים. לגבי כל אירוע חריג, יש לפרט את אופן גילוי האירוע, ואת אופן ההתמודדות עמו. אופן גילוי האירוע יכול להיות ישיר, על ידי חיישן ייעודי, או עקיף, על ידי חישוב מדדים שמאפשרים גילוי חריגים.

דוגמאות של אילוצים המגדירים מצב נורמלי

יישום עקרון הבקרה העצמית

המערכת צריכה:

• לכלול מימוש מודל של התנהגות בתפעול בשגרה ותחת הפרעה
• לעקוב אחר שינויי המצב במערכת במהלך התפעול
• להפעיל אלגוריתם לאיתור אירועים של חריגה מהאילוצים המתאימים למצב התפעול
• לאלץ אותה לתהליך של תיקון המצב.

עזרים ליישום הבקרה העצמית

ניתן להוסיף למערכת עזרים שיאלצו אותה לפעול בהתאם לחוקים. עזרי החסינות יכולים לכלול:

• חיישנים יעודיים
• חוקים ואלגוריתמים המגדירים התנהגות תקינה, שבעזרתם מגדירים התנהגות חריגה.
• חוקי סינכרון, להחזרה מהמצב החריג למצב של פעילות נורמלית
• פרמטרים המגדירים מצבי סיכון, כגון, פרקי זמן מירביים (זמן חסד) לאיתור תקלות ולהתאוששות מהן.
• פקדים ועזרים יעודיים.