על פי עקרון מיגנוט הקשר, ההתרעה צריכה לגרום לכך שבכל מצב, ובעיקר כאשר המפעיל עסוק בנושא אחר, תשומת ליבו תופנה אל גורם הסיכון.

אין להטיל את האחריות לתפיסת מצב הסיכון על אופנות החישה הויזואלית. במקום זאת, יש לבסס את התפיסה על חוש השמיעה ועל חוש המגע.

ישום בערוץ השמע

יישום עקרון זה לתפקידי בקרה אינטנסיביים, כגון נהיגה ברכב או בקרה אווירית, מחייב שההתרעה לא תתבסס על ערוץ הראיה. זאת, מכיוון שערוץ זה משועבד למשימות אחרות הקשורות להתמצאות ולבטיחות בתפקיד הבקרה, ואינו פנוי תמיד להבחין בהתרעה.

 ערוץ הקשב המתאים יכול להיות הערוץ הקולי, שהקלט שלו הוא מרחבי. זאת, בתנאי שערוץ זה פנוי ממידע אחר, לגבי סיכונים אחרים או לגבי כל נושא אחר.

ישום בערוצים הפיסיים

ערוצי קשב נוסף יכול להיות הערוצים הפיסיים (תנועה, מיקום, לחץ ...). ערוצים אלו ישימים לתפקידים של בקרה משולבת אדם בחוג סגור, כגון טייס, ניהוג טילים מונחים או נהיגה ברכב.

כמו כן, ערוצים אלו עשויים לשמש להתרעות, למשל, על ידי רעידות בהגה או בדוושת הדלק, בתנאי שמובטח מגע עם בקר הנהיגה במצבי הסיכון. למשל, התרעה בעזרת דוושת הגז היא אפקטיבית אך ורק אם מובטח שהנהג לוחץ על הדוושה בזמן האצה.