דרך אפשרית לאיתור תקלות בנוריות התרעה היא על ידי יתירות, על ידי התקנת נורית נוספת, שדולקת כאשר המכונה נמצאת במצב המתנה. השיטה מבוססת על נוכחות מתמדת של אותות רקע, שהמפעיל מתרגל אליהם, ולומד להבחין בהעדרם. למשל, אם בסמוך לנורית התרעה אדומה קיימת נורית פעולה ירוקה, שדולקת רק במצב רגיעה, אז המפעיל יוכל להבחין באיום על ידי כך שייווכח שהנורית הירוקה אינה דלוקה. בדרך כלל, כאשר שתי הנוריות תקינות, תמיד אחת מהן צריכה להיות דולקת. במצב בו אף נורית אינה דולקת, ניתן להסיק שמדובר בתקלה. המפעיל יכול לבדוק אם יש תקלה במקור המתח או באחת הנוריות.

לאחר שהמפעיל התרגל להתרעה מסוימת, הוא מסתמך עליה יותר כאמצעי עיקרי לזיהוי מצבי סיכון, תוך פינוי משאבי קשב לתפקידים משניים (כמו, תפקידי התמצאות וניווט). במקרה של תקלה במערכת, אם המערכת אינה מספקת התרעה לגבי התקלה, המפעיל עלול להיכשל, ולא להבחין במצבי סיכון. עקרון החסינות לתקלות מדרגה שניה אומר שהמערכת צריכה להתריע למפעיל על כל תקלה שמונעת איבחון של מצבי סיכון. המשמעות לגבי דרישות החסינות היא שהמערכת צריכה לבדוק באופן שוטף ולספק התרעה לגבי תקלה בחיישנים, במערכת השמע וכיו"ב.

ניתן להדליק את כל הנוריות במוד בדיקה, בו ניתן להיווכח שנורית ההתרעה האדומה אינה דולקת. תהליך כזה מחייב ארגון של הנוריות בתבנית שמאפשרת זיהוי בקלות של נורית חסירה.