אבטחת תהליך שיפור מתמיד

בתהליך אבטחת החסינות, אנחנו נדרשים להגדיר תהליך של שיפור מתמיד של חסינות המערכת, על ידי זיהוי ואיבחון של מצבים ואירועים בלתי צפויים. הכוונה היא שהמצבים והאירועים שהיו בלתי צפויים עד לאירוע הכשל, יהיו צפויים בגירסא המשופרת, ולפיכך ניתן יהיה להתמודד עימם בהצלחה.

בניתוח המערכת ניתן להגדיר נתונים שיאספו באופנים שונים, על פי שימושם. השימושים החשובים לתהליך התחקור כוללים:

1. נתונים שוטפים, במצב תפעול נורמאלי

2. נתוני הפרעה, הכוללים מידע מפורט לגבי האילוצים והחריגה מהם שגרמה להפרעה

3. נתוני האיום, הכוללים מידע מפורט לגבי הנסיבות והסיבות בגללן המכונה לא יכלה לתקן את ההפרעה

4. נתוני הכשל, הכוללים הקלטה של פעילות המפעילים מרגע ההתרעה ועד לסיום תהליך ההתאוששות

5. דיווח של האנשים המעורבים בתפעול המערכת בזמן אירוע הכשל.

בניגוד למערכות תחקור פופולאריות, שעבודתן מתבססת על נתונים שנאספים בדיעבד, מודל החסינות מניח תהליך של איסוף נתונים ועיבודם תוך כדי התפעול.

מודל החסינות בתפעול מניח תהליך ניתוח נתונים בדרך של ניהול סיכונים:

1. איבחון גורמי כשל

2. הכנת רשימה של דרכים אפשריות להסרת גורמי הכשל

3. ניתוח התועלת והסיכונים של ישום כל אחת מהדרכים האפשריות

4. אימוץ הדרך של שמביאה לתועלת מכסימלית, ו-או סיכון מינימאלי.

יש להגדיר כללים לעידוד הדיווח על מצבים חריגים. הגדרה כזו נמצאת בספרות.

התכן לחסינות צריך לכלול מפרט של נושאים ומצבים עליהם קיימת חובת דיווח.

בארגונים רבים, מנהלים בכירים עלולים להרגיש עצמם נפגעים מחשיפה של ליקויים בתהליכים, ועלולים להתנקם באדם שדיווח על הליקוי. אקלים הבטיחות מעודד את המפעילים לדווח על ליקויים בתהליכים שעלולים לגרום לכשל, ומבטיח את ביטחונם האישי של האנשים המדווחים על ליקויים כאלו.

האשמת המפעיל שפעל בתום לב, על פי כללי ההתנהגות המקובלים בארגון, ולטובת הארגון, גורמת נזק רב לאקלים הבטיחות. יש להגדיר כללים מתי ניתן להאשים את המפעיל ברשלנות, ומתי ההתנהגות שלו היא סבירה בהתחשב בשיקולים הרבים והמורכבים של גורמי אנוש. הגדרה כזו נמצאת בספרות.