במצב התרעה שאינה מוכרת למפעיל, הוא עלול להגיב לאט מדי. הפרעות מסויימות מאפשרות לספק למפעיל התרעות מקדימות.

החישה הפרופריוספטיבית מוכרת כיעילה ביותר, ולכן שיטת ההתרעה היעילה ביותר היא על ידי הפעלת כוח על איבר הגוף שנדרש להגיב. דוגמא ליעילות החישה הפרופריוספטיבית היא ההגה כוח שמשמש לניהוג מטוסים או טילים מונחים. דוגמאות ליישום שיטה זו לנהיגה בכלי רכב הן:

• התרעת מרחק עצירה על ידי הגדלת התנגדות דוושת התאוצה

• התרעת סטייה ימינה מנתיב הנסיעה על ידי הפעלת כוח על ההגה לכיוון שמאל

• התרעת סטייה שמאלה מנתיב הנסיעה על ידי הפעלת כוח על ההגה לכיוון ימין.

בעדיפות שנייה, ניתן לבסס את ההתרעה על ערוץ השמע. זאת, במצב בו לא ניתן להפעיל כוח על האיבר הנדרש לתגובה, או כאשר המחיר של פתרון כזה הוא גבוה מדי.

התחרות בין משאבי תפיסה קיימת בעיקר כאשר מדובר בערוץ חישה משותף. במקרה של חישה באופנות שונה, התחרות בין משאבי התפיסה מצטמצמת משמעותית. לפיכך, עקרון הצמצום מתייחס בעיקר להתרעות המתחרות על אותה אופנות תפיסה. אם, למשל, התכן הוא כזה שההתרעה עבור מרחק בלימה קצר היא על ידי הגדלת ההתנגדות של דוושת הדלק, אז אפשר ואף רצוי לספק התרעה זו במקביל להתרעה הקולית על מכשול בכביש.

לאחר התנסות מסוימת בהתרעה, המפעיל לומד להגיב לה בדרך מסוימת. תגובת המפעיל להתרעות מותנית בלימוד, כלומר במשוב לגבי התגובות להתרעות קודמות. עם הניסיון התגובה הופכת להיות אוטומטית. במקרים בהם נדרשת תגובה שונה של המפעיל, ההתרעה צריכה להיות שונה באופן ברור ומובחן היטב, אחרת המפעיל עלול להגיב על פי ההרגל.

עקרון הצמצום אומר שהמערכת צריכה לסווג את ההתרעות על פי חומרה, ולהעביר רק התרעה אחת עבור כל אופנות חושית. בדוגמא לעיל, נניח שהתכן הוא כזה שההתרעות לגבי מרחק בלימה קצר ולגבי מכשול בכביש מבוססות על ערוץ השמע. בהנחה זו, במקרה של מופע של שתי ההתרעות במקביל, המערכת צריכה להפיק התרעה אך ורק לגבי המכשול בכביש, שהסיכון שלו הוא אקוטי, ולא להתריע על מרחק הבלימה.